שווה ביקור: שתי תערוכות חדשות במוזיאון ישראל

בשבוע שעבר הייתי בביקור במוזיאון ישראל לרגל שתי תערוכות חדשות שמוצגות שם :

1. "פנס הקסם" – 18 יצירות חדשות של אמנות עכשווית מוצגות בפעם הראשונה.

תוצג במוזיאון ישראל בין התאריכים: 8 בנובמבר 2011 – אפריל 2012

התערוכה היא חלק מתהליך דינמי ומתמשך של העשרת אוספי המוזיאון על ידי רכישת יצירות אמנות עכשווית של אמנים מכל העולם , חלקם ידועים וחלקם צעירים בראשית דרכם.

העבודות נוגעות באופנים שונים ברעיון ה"קסם" ובעולם של מסתוריות. כולן מציגות עולם של תעתוע בין דמיון למציאות, עולם של אגדות, וחלומות בהקיץ.

מתוך הקומוניקט:

"עולם מסתורי וגבולי זה מוצג באמצעות מיצבים, תצלומים, עבודות וידאו וקולנוע ואף עבודות שמחזירות אותנו אל האמצעי הראשון, פנס הקסם, שהעלה בדרך פלאית דימויים על המסך והביא עמו רוחות רפאים ערטילאיות. מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על העולם הזה חדל להיות מובן וברור וקווי המתאר של הדברים הם קוויו המתפשטים של הפלאי.

בין האמנים המציגים ניתן למצוא את האמן הארמני והרם אגסיאן אשר רואה באדריכלות בבואה לתהליכי תרבות והיסטוריה המתרחשים במולדתו. בתערוכה צילומים דיגיטליים הבוחנים מבנים ואתרים שהוקמו בעידן הסובייטי ועתה הם עומדים שוממים, בנייתם לא הושלמה והם כנטע זר בהקשר הסוציו-פוליטי החדש שלהם.

אדריאן פאצ'י יליד אלבניה הפועל במילאנו מציג סרט "באמצעות מראה". העבודה צולמה בנוף כפרי שליו באנגליה תוך שהוא מראה בבואה של ילדים משתקפת במראה ענקית שהוצבה בתוך הנוף. השלווה מופרת כשאחד הילדים מנפץ את המראה ואת הדימוי הנשקף בה.

מאיה זק מציגה דימויים מעובדים של פנים בית בברלין, עולם תרבותי שלם, רגע לפני שנעזב על ידי תושביו בשנת 1938. העבודה מבוססת על ראיון עם יאיר נועם בתיאורואת ביתילדותו והיצירה מתייחסת לשאלות כמו מגבלות הזכרון, דמיון האמן, וחוסר היכולת לשחזר את מה שאבד.

כן בתערוכה יצירות של האמן הצרפתי ז'וליאן אודבר, האמנית הגרמנייה הפועלת בפריז אולה פוןברנדנבורג, האמן הגרמני הפועל בניו-יורק לואיס קמניצר, האמנית האמריקאית הפועלת בברלין טסיטה דין, צמד האמנים הדנים טרין סונדרגרד וניקולאי הוואלט, האמן הבריטי אייזק ג'וליאן, האמריקאי ג'ונתן מונק, אנילה רוביקו ילידת אלבניה פועלת במילנו, האמן היפני הפועל בלונדון היראקי סאווה, האמן הבולגרי נדקו סולקוב והישראליםדנה לוי,יאן טיכי, עילית אזולאי, ויהודית סספורטס.

אוצרת התערוכה סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנות ואוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל."

2. "דווקא" –  90 עבודות של אמני אוונגרד יהודים מרומניה, אשר נוצרו בין השנים 1938-1910 ומדגישות את תפקיד האמנים היהודים בתנועת האוונגרד רבת ההשפעה, יוצגו לראשונה בישראל.

 תוצג במוזיאון ישראל בין התאריכים: 11.11.11 ועד ל18.2.11.

מתוך הקומוניקט:

"התערוכה עוקבת אחר התפתחותם של שבעה אמנים יהודים מרומניה, אשר בראשית המאה ה־ 20 הסעירו את עולם האמנות בניסיונותיהם הנועזים: טריסטאן צארה, ויקטוֹר בּראוּנר, מרסל ינקוֹ, מ"ה מקסי, ארתוּר סגל, ז'ול פֶּרָחים ופאוּל פּאוּן.

אמנים אלה היו ממולידי תנועת האוונגרד רבת ההשפעה. הם הציגו את רעיונותיהם המהפכניים, פרסמו אותם בכתבי־עת פורצי דרך כגון Contimporanul, ויצרו בכל הדרכים שעמדו לרשותם יצירות דאדאיסטיות, אקספרסיוניסטיות וקונסטרוקטיוויסטיות – מכל הבא ליד.

במהלך מלחמת העולם ה-1 טריסטן צארה ומרסל ינקו היו בין המייסדים של "קברט וולטר" בציריך והיו בעלי תפקיד מפתח בהתפתחות הדאדא. שנות ה-20 של המאה הקודמת היו ראשיתו של גל אמנותי חדש ברומניה. אמנים יהודים אימצו אז את דרכן של תנועות אמנות מודרניות ופרובוקטיוויות ומרדו בחברה שערערה על זכותם לתרום לאמנות הרומנית רק בשל היותם יהודים. מרסל ינקו שחזר לבוקרסט מפריז ב-1921, מ"ה מקסי שחזר אליה מברלין ב-1923 והאמן העולה ויקטור בראונר עבדו שכם אל שכם כדי להפיח רוח חדשה בזירת האמנות. הודות לשיתוף הפעולה ביניהם היתה 1924 השנה הפורייה ביותר של האוונגרד ברומניה .

בשנות ה-30 עלה על במת האמנות דור חדש של אמנים יהודים ובהם ז'ול פרחים ופאול פאון אשר ייסדו כתבי עת ופרסמו בהם רישומים והדפסים. ב-1945 פעלה בבוקרסט קבוצה סוראליסטית אשר אנדרה ברטון, המנהיג הצרפתי של התנועה, ייחס להם חשיבות כה רבה עד כי הכריז על בוקרסט כ"בירתו החדשה של הסוריאליזם". במהלך המלחמה נאלצו כל התנועות המתקדמות לפעול במחתרת. הם שבו ועלו על פני השטח רק בשנים 1947-1945 , בפרק הזמן הקצר של חירות יחסית שבין הפשיזם לקומוניזם, אשר עד מהרה דיכא כל פעילות אוונגרדית.

התערוכה מציגה את אמנותו הנאו־אימפרסיוניסטית של סגל, את הניסיונות הדאדאיסטיים שערך צארה, את עבודותיו הסוראליסטיות של בראונר, את המסכות, הנופים וציורי הז'אנר של ינקוֹ ואת עניינו הגובר וההולך של מקסי בנושאים חברתיים. עבודותיהם של שני הצעירים שבהם, פֶּרָחים ופּאוּן, ינקו את השראתן מאמנים אלה והן עומדות בחזית הסוראליזם.

חייהם ויצירתם של שבעת האמנים שופכים אור על הקשר ההדוק בין זהות יהודית למודרניות מהפכנית. ביחד הם מאוששים את חשיבותם המכרעת של האמנים היהודים מבוקרסט באמנות האוונגרד האירופי.

התערוכה נאצרה בידי רדו שטרן ואדוארד ון-וולן במוזיאון לתולדות היהודים באמסטרדם שם הוצגו היצירות בפעם הראשונה מחוץ לרומניה וזכו להתעניינות רבה, עתה הן נחשפות לקהל הישראלי. אוצרת התערוכה במוזיאון ישראל היא עדינה קמיאן-קשדן, אוצרת לאמנות מודרנית."

 שתי תערוכות מקסימות, מעניינות, מעוררות מחשבה והשראה.

כמובן שחלק מהיצירות הותירו אותי בפה פעור וחלקן נראו לי מיותרות לחלוטין (לטעמי האישי).

אבל בגדול, יש מה לראות בשתי התערוכות, שתיהן מקסימות למרות השוני הרב ביניהן.

כל התמונות בפוסט צולמו על-ידי

הצטרפו לדף הפייסבוק שלי: http://www.facebook.com/Ok.Hadar

מודעות פרסומת

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s