על קיום ואהבה – הרצאה פילוסופית של ד"ר חיים שפירא במסגרת ביה"ס אסכולות

יש לי יחסי חיבה סלידה לפילוסופים.
פעם זה מאוד ריתק אותי, הדעות שלהם והנבירה בכל התחומים המהותיים בחיים.
אח"כ הגיעה התקופה שזה היה נראה לי הדבר הכי מיותר בעולם, ושאנשים שנוברים לא באמת חיים.
והנה הוזמנתי להרצאה של ד"ר חיים שפירא במסגרת בי"ס אסכולות (בית-הספר ללימודים רב תחומיים ולתרבות הדעת, לימודי החוץ של האוניברסיטה הפתוחה), שנוגעת בנושאים שמעניינים את כולנו – קיום ואהבה, אבל, מנקודת מבט פילוסופית.

ד"ר חיים שפירא הוא ד"ר לגנטיקה מתמטית וד"ר להוראת מדעים, פסנתרן , בעל תחומי עניין בספרות , פילוסופיה ופסיכולוגיה.

משמש פרופ´ למנהל עסקים באוניברסיטה עירונית של ניו יורק. ראש תוכנית משפטים כלכלה ומרצה בכיר במכללה למנהל בחוגים לכלכלה, משפטים, מנהל עסקים, מדעי ההתנהגות ומדעי המחשב. 

ד"ר שפירא זכה בתואר המרצה המבוקש בישראל, המעביר הרצאות מרתקות ושנונות המשלבות ידע נרחב, מקצועיות, הומור וחן.

לגמרי במקרה, כמה ימים אחרי שהוזמנתי להרצאה ולפני שהיא התקיימה, התגלגל לידי ספר של חיים שפירא שנקרא "על הדברים החשובים באמת". שמחה שיצא לי להבין קצת במי מדובר טרם ההרצאה התחלתי לקרוא, וכמעט גמעתי את כולו.

הסיבה לכך פשוטה, הספר מצד אחד מאוד נהיר, כתוב בשפה קלילה, זורם, עם הרבה חוש הומור, ועם זאת מעניין, עוסק בדברים שמעסיקים את כולנו ומעשיר את הידע והחשיבה.

וגם הזדהיתי עם חלק נכבד מהתובנות שאליהם הגיע הסופר במרוצת חייו.

הגעתי בחמישי האחרון להרצאה, שלמעשה חתמה סדרת הרצאות של חיים שפירא, שנקראת, כמו הספר, "על הדברים החשובים באמת", וכוללת את הנושאים שניתן לראות כאן.

נושא ההרצאה שנכחתי בה היה: "הנסיך הקטן כמבוא לאקזיסטנציאליזם".

למעשה דובר בהרצאה על פילוסופיית האקזיסטנציאליזם (=קיום), שנוגעת בשאלות הכי בסיסיות, ובעצם הכי מעניינות:

מי אנחנו? למה אנחנו פה? מה מטרת קיומנו? ואיך עלינו להתנהל?

לדברי חיים, קהלת היה האקזיסטנציאליסט הראשון, כלומר: הראשון שעסק בשאלות אלו.

מאז אפלטון התעסקות בשאלות אלו נתפסה כבזויה, ומי שהחזיר אותה למרכז הבמה היה הפילוסוף סרן קירקגור, ומי שהפך אותה למאוד פופולארית מאה שנים אחרי היה הפילוסוף ז'אן פול סארטר.

וכמובן, מי שעסק בכתביו לא מעט בכל נושא האקזיסטנציאליזם הוא הסופר דוסטוייבסקי.

קצרה היריעה מכדי לפרט כאן את כל פרטי ההרצאה (שכוללים פרטים אוטוביוגרפיים אודות כל אחד מהדמויות שהוזכרו),

אז אביא רק את עיקרי הדברים (מטעמי עצלות, אני מביאה את הדברים מויקיפדיה, שדי זהים למה שנאמר בהרצאה):

בבסיס הגותו עומדת ההנחה כי לאדם יכולת לבחור את דרך חייו. קירקגור מונה שלוש דרכים, או כלשונו – שלושת "מעגלי הקיום" – המעגל האסתטי, המעגל האתי והמעגל הדתי.

המעגל האסתטי

מעגל הקיום האסתטי מתאפיין בחיים שהדגש בהם הוא על פורקן מיידי של הצרכים האנושיים, בכל תנאי ובכל מחיר. בחירותינו בחיים, בדרך זו, צריכות להיקבע על פי שיקולים של הנאה, סיפוק, עניין ואושר, ולא לפי מושגים מוסריים, כגון נאמנות, אחריות, חובה או מוסר.

בספר "או – או", קירקגור מציג חלק מהיתרונות שבחיים מסוג זה וגם את הבעייתיות שבהם. מצד אחד, מסביר קירקגור, חיים אלה רוויים בהתרגשות ובאנרגטיות רבה. מצד שני, ההנאה שבכל חוויה פיזית היא זמנית ולאחריה ישנה תחושה של שובע ואי-סיפוק. לשם השגה מחדש של אותה הנאה, יש צורך ב"העלאת הרף" בכל פעם, ובהגדלת מינון החוויות הפיזיות. קירקגור מציין כי בחיים אלה ישנו יסוד בולט של תסכול, כתוצאה מהעובדה שכל ההנאות הפיזיות הן בנות-חלוף. הצורך בפורקן מיידי ותמידי מוביל לשעמום, הנובע מחזרה על גירויים וניסיונות להשיג פורקן נוסף. "האדם האסתטי" נתון גם בסכנה מתמדת של ניסיונות למודעות עצמית אשר יובילו אותו לתחושה של חוסר-תכלית וחוסר טעם בחייו ועליו למצוא את הדרך לטעון במשמעות את הנאותיו, כדי להגיע לסיפוק – ולא רק לפורקן. בתיאורו את דון חואן, המייצג את "האדם האסתטי", קירקגור מציג את התוצאה הישירה של דרך חיים זאת – דיכאון, ייאוש ומרה שחורה.

תחת זאת, מציג קירקגור את המונח "קפיצת אמונה", המתאר את ניסיונו של "האדם האסתטי" להעניק מחדש משמעות לחייו. בשל התסכול והייאוש הנובעים ממעגל החיים האסתטי, פונה האדם לדרך חיים שונה.

המעגל האתי

מעגל הקיום האתי מתאפיין בבחינת ההתנהגות האישית על פי עקרונות תבוניים וכלליים. בדרך חיים זו הקו המנחה אינו ההנאה האישית אלא החובה המוסרית. מושג זה, שקירקגור מאפיין את האדם האתי בו, לקוח ישירות מהאתיקההקאנטיאנית, והשיפוט של מושג החובה הוא פועל יוצא של תורת קאנט. האדם האתי צריך לממש את חובתו על פי הצו הקטגורי – עליו לפעול כאילו הכלל המעשי של פעולותיו יהיה לחוק טבע. קירקגור בניגוד לקאנט, אינו מתעניין בשאלה מדוע צו זה תקף, אלא עסוק בתיאורו בלבד.

על אף תחושת המשמעות הגלומה בדרך חיים זו, קירקגור מציג את הצל של תחושת האשמה, העולה מאי היכולת לחיות חיים מוסריים מלאים. ניתן אולי להתגבר על תחושת האשמה שעולה מהכישלון לעמוד בצווי המוסר באמצעות עשיית מעשים טובים. אך עצם הצורך להזדקק להקלה של תחושת האשמה שלא בראי תבוני וכללי, הצורך להתמודד עם מושג החטא – מוביל את האדם לחרוג ממעגל החיים האתי אל עבר דרך חיים שלישית.

המעגל הדתי

במעגל החיים הדתי מושג החובה נשמר, אך מופנה לכיוון אחר. במקום לפעול על פי קריטריונים של מוסר תבוני אוניברסלי, נדרשת חובה אחת – קיום מצוותיו של האל. דרך זו מאפשרת לאדם האתי להתמודד עם הקושי שבתחושת האשמה, שכן הצורך למלא את מצוות האל מאפשר גם חזרה בתשובה ויכולת לכפר על חטאים באמצעות מעשי צדקה. מול היכולת לכפר ולמצוא משמעות לחיים, עומדת בפני האדם הדתי בעיה האחרת, אשר מוכרת כפרדוקס האמונה, לה מוקדש ספרו של קירקגור, "חיל ורעדה". בספר זה, קירקגור ממחיש את מצב האמונה באמצעות הדוגמה של אברהם בעת הצו של עקדת יצחק. מצד אחד, אברהם נדרש להקריב את בנו, וכ"אביר האמונה" (כפי שקירקגור מכנה אותו) הוא מחויב לבצע את מצוות האל. מצד שני, אברהם נתון באי יכולת להסביר את הצו הדתי שקיבל, והוא אינו יכול לבדוק האם המעשה שהוא עומד לבצע הוא מוסרי או לא. הצידוק של צווי אלוהים נובע מתוך מקורות אשר לאדם אין גישה אליהם, והוא יימצא בסתירה בין הפעולה שנראית בכלים האתיים כבלתי מוסרית לבין הפעולה הנראית מוסרית בכלים הדתיים, זהו פרדוקס האמונה. קירקגור מרחיב ומסביר זאת על ידי דוגמה בה שני אנשים מתפללים: הראשון נוצרי המתפלל לאלוהים מונותאיסטי ומקובל אך מתוך תחושה של ספק, בעוד השני פאגני המתפלל בלב שלם. על פי ראות קירקגור לשני מביניהם קיימת תכלית עמוקה יותר. כל אדם הינו למעשה היוצר של עולמו ואילו עולמו מבוסס על אותם הערכים הראויים בעיניו. במילים אחרות, אותם ערכים מנחים (דתיים או מוסריים) הם שהופכים את האינדיבדואל למי שהוא, ואת עולמו למה שהוא.

אז איפה אנחנו בכל הסיפור הזה? כפי שניסח את זה סארטר: "האדם נידון להיות חופשי" – לכל אדם יש את הזכות והיכולת לבחור מה לעשות עם חייו. האדם הוא האחראי הבלעדי לחייו.

לפי סארטר, התשובה לשאלה "איך לחיות נכון?" היא שאסור לאדם לרמות את עצמו.

ולאחר שסיימנו את החלק הראשון המעניין של ההרצאה, עברנו לחלק השני, הלא פחות מעניין, שבעצם קשור ישירות לחלק הראשון.

אם כך, מהי המשמעות של חיינו? מה נותן לנו סיפוק? איך עלינו לפעול?

חלק מהפילוסופים הגיעו למסקנה שמשמעות החיים היא האהבה.

זהו הדבר היחידי שבעל ערך אמיתי בחיים אלו.

בין אם זאת אהבה לבן/בת זוג, בין אם זאת אהבה לחבר, לבן משפחה ואפילו לחיה.

אהבה היא משמעות הקיום.

אבל…מהי אהבה? איך יודעים שהרגש שאנחנו חשים הוא אכן אהבה? האם זאת אהבה בת חלוף? האם זאת אהבת חיים? איך יודעים? ומה עם יצר ההשוואה? מדוע אנחנו חייבים להשוות? מדוע "לא ניתן" להסתפק במה שיש לנו?

אפלטון ניסה לענות על השאלה "מהי אהבה?", תוך מיתוס, שלא אלאה אתכם בו.

התשובה הסופית הייתה שאדם שאתה באמת אוהב הוא אדם שתהיה מוכן להיות "מחובר" אליו 24 שעות ביממה ללא היסוס.

(או, במילים אחרות: אם אין לך שום ספק לגבי אהבתך אליו).

חיים נתן גם דוגמה יפה מתוך כתביו של ויקטור פרנקל, אשר למרות יסוריו הגדולים בשואה, יכל להשיג רגעי אושר בזכות מחשבותיו על אשתו אהובתו (על אף שלא ידע אם היא עדיין בין החיים).

להגיד לכם שיצאתי עם תשובות ברורות לגבי משמעות החיים והאהבה יהיה שקר.

והאמת היא שגם לא ציפיתי.

בכל מקרה, ההרצאה הייתה מאוד מעניינת, מעשירה, זורמת וכיפית.

הצטרפו לדף הפייסבוק שלי: http://www.facebook.com/Ok.Hadar

3 תגובות “על קיום ואהבה – הרצאה פילוסופית של ד"ר חיים שפירא במסגרת ביה"ס אסכולות

  1. הי הדר,

    את יודעת איפה אפשר לראות את ד"ר חיים שפירא "מופיע"? אולי אפילו סרטונים שקיימים?

    תודה
    ניר

השאר תגובה